חשוב לדעת: השראת לידה, זירוז לידה ומקרי רשלנות רפואית

מה ההבדל בין השראת לידה לזירוז?

קיים בלבול בין המושגים השראת לידה (אינדוקציה) וזירוז לידה (אוגמנטציה) שנובע מהשימוש העממי הרווח בביטוי זירוז לידה על מנת לתאר השראת לידה. למרות הבלבול ולמרות שהמושגים חולקים ביניהם לא מעט דמיון המדובר בתהליכים שונים.

בזירוז אנשי הצוות הרפואי מקדמים לידה שכבר החלה ובהשראה אנחנו מסייעים לאישה להיכנס לתהליך של לידה פעילה. למרות ההבדלים, טכניקות ותרופות דומות יכולות לשמש גם עבור זירוז וגם עבור השראה.

מתי נבחר לבצע השראת לידה?

בשורה התחתונה, בוחרים בהשראת לידה כאשר לאם, לעובר או לשניהם עדיף שהעובר יהיה מחוץ לרחם לפני מועד הלידה הטבעי המשוער. סיבות אלה כוללות התוויות אמהיות - שתלויות באם והתוויות עובריות - שתלויות בעובר.

סיבות נפוצות להשראת לידה

הריון עודף (פוסט-טרם Postterm Pregnancy)

עם התקדמות ההריון השליה הולכת ומזדקנת וכך מסוגלת לספק פחות ופחות דם וחומרי תזונה לעובר המתפתח. זאת בזמן שהעובר רק הולך וגדל ולמעשה דורש עוד ועוד מהאם ומהשליה. חוסר התאמה זה יכול לגרום להרעבת העובר ולפגיעה בו.

נמצא כי הריון שנמשך מעבר ל-42 שבועות מביא לעליה משמעותית בסיכון ללידת עובר מת בדיוק מסיבה זו ולכן, כאשר ההריון נמשך מעבר לשבוע 41 נהוג לשקול לבצע השראה ולהביא ללידה.

ירידת מים ללא לידה

פקיעת קרומי ההריון לפני תחילת הלידה (PPROM) הוא אירוע לא נדיר, בו ירידת המים (פקיעת הקרומים) מתרחשת לפני שמתחילה לידה פעילה, משמע שאין צירים ולעיתים גם צוואר הרחם טרם הבשיל.

במקרה שכזה, ישנו סיכון מוגבר לזיהום של העובר בתוך הרחם. בחלק מהמקרים של פקיעת קרומי ההריון לפני תחילת הלידה ימליצו הרופאים לבצע השראת לידה בדרכים שונות בהתאם למצב צוואר הרחם.

רעלת הריון (פראקלמפסיה, Preeclampsia)

סיבה אימהית נוספות להשראת לידה הנה רעלת הריון. רעלת הריון היא מחלה שהסיבה לה עדיין אינה ברורה לגמרי והיא מתבטאת ביתר לחץ דם של האם יחד עם חלבון מוגבר בשתן.

מצב זה, בלי טיפול נכון, עלול להסתבך ולהביא לפרכוס של האם, להיפרדות שלייה ולעיתים נדירות אף יכול לסכן את חיי העובר והאם.

לכן, כאשר ישנה רעלת הריון שלא מגיבה היטב לטיפול או נמשכת עד גיל הריון מתקדם, יתכן שהרופאים ישקלו השראת לידה.

סכרת הריון (Maternal Diabetes)

כאשר לאם יש סכרת או סכרת הריון, העובר עלול לסבול מסיבוכים ובהם הגעה למשקל גבוה מהרצוי, פיתוח מומים לבביים ועוד.

הוכח לפני שנים רבות שתינוקות סוכרתיים מועדים לפרע כתפיים ולשיתוק ע"ש ארב של היד לאחר הלידה, בגלל שרקמת השומן בגופם מפוזרת בצורה שונה ועלולה לגרום לעצירה של לידה פעילה.

לכן, בתינוקות לאם עם סכרת יבחרו במקרים רבים לבצע השראה מתוכננת מראש של הלידה כדי להוריד את הסיכוי לסיבוכים אלה.

הגבלת גדילה תוך רחמית (Fetal Growth Restriction)

כאשר לעובר יש פגמים או מומים מולדים ידועים וכאשר יש חשד לעיכוב משמעותי בגדילת העובר בתוך הרחם, יתכן שיומלץ לאם ההריונית לבצע השראה לידה.

זאת משום שפעמים רבות העובר קטן למדי ויש צורך בעזרה והתערבות חיצונית, בין אם על מנת להימנע ממצב של הריון עודף ובין אם למטרת המשך הטיפול בעובר מחוץ לרחם.

זיהום של מי השפיר (כוריואמניוניטיס, Chorioamnionitis)

כאשר קצב הלב של אישה הריונית גבוה מהמצופה ביחד עם תסמינים מחשידים אחרים כגון חום וספירה גבוהה של תאי דם לבנים, עולה חשד לזיהום במי השפיר, בשליה או בחבל הטבור.

לאור ההשלכות האפשריות הקשות של זיהומים אלה במקרים רבים יבחרו בהשראת לידה בלידות אלה על מנת למנוע את המשך התקדמות הזיהום ולמניעת מצב של מצוקה עוברית.

אנמיה עוברית (Alloimmunization with Fetal Anemia)

אנמיה עוברית היא מצב שיכול להיגרם עקב חוסר התאמה של סוג הדם בין האם והעובר. חוסר התאמה זה מתייחס לרוב לקיום שייר סוכרי מסוים על גבי תאי הדם, שנקרא פלוס / מינוס.

כאשר לאם דם מסוג מינוס היא עלולה לפתח נוגדנים כנגד דם היילוד, אם לו יש פלוס. הנוגדנים יתפתחו במידה וגוף האם נחשף לדם העובר, דבר שעלול לקרות בלידה, או כאשר יש סיבוכים שונים של ההריון.

תגובה חיסונית זו יכולה לגרום לאנמיה עוברית ולפגיעה אפשרית בהתפתחות העובר. במקרים אלה יתכן שיש מקום לשקול לבצע השראת לידה.

באילו מקרים יש להימנע מהשראת לידה?

ישנם מספר מצבים בהם לא נהוג לבצע השראת לידה (קונטרה-אינדיקציות) והם בעיקר קשורים לאיסורים לביצוע לידה נרתיקית ולמצב האם, אך ישנן גם סיבות שתלויות בעובר ובמיקום השליה.

קיימים מקרים נוספים שבהם מומלץ שלא להשתמש בהשראת לידה ולחלופין מקרים חריגים שבהם יבצעו השראת לידה גם במצבים חריגים.

ניתוחים קיסריים קודמים מסוגים מסויימים

לרוב לא יבצעו השראת לידה כאשר יש על הרחם צלקות מניתוחים קיסריים קודמים כפי שנעשים בניתוחים קיסריים בחתך קלאסי.

שימו לב, מרבית הניתוחים הקיסריים לא נעשים בחתך קלאסי, למרות השם המטעה. בדרך כלל, לאחר ניתוח קיסרי אחד בחתך נמוך ניתן לבצע השראת לידה.

קרע או חתך קודם ברחם לרבות ניתוחים

מקרים של קרע ברחם או ניתוחים רחמיים שכללו חיתוך לתוך חלל הרחם, כפי שנעשה לעיתים להסרת שרירנים, מחייבים גם הם מחשבה מעמיקה לפני ביצוע זירוז או ויתור על האפשרות לבצע השראה.

בעיות שלייתיות מסוימות (Placenta previa / Vasa previa)

במקרה של שליית פתח בו השליה מכסה את צוואר הרחם נהוג שלא לבצע זירוז לידה ברוב המקרים. הדבר נכון גם במקרים שבהם כלי הדם של השליה מכסים את היציאה מהרחם.

מנח רוחבי של העובר

מנח רוחבי הוא מצב בו העובר שוכב לרוחב ברחם. שימו לב, מצב זה שונה ממצב של מנח עכוז. במרבית מצבי המנח הרוחבי לא מקובל לבצע השראת לידה. 

זיהום פעיל בהרפס גניטלי

הרפס גניטלי הוא זיהום שמתאפיין באחוזי הדבקה גבוהים של התינוק בלידה וגנילית.

כדי להגן את התינוק מהדבקה, גופים קליניים נוטים להמליץ לשקול ניתוח קיסרי במקרים של הדבקה פעילה בווירוס, תוך הימנעות מהשראת לידה שתגרום ללידה קיסרית.

ניטור עוברי לא תקין

בחלק מהמקרים של ניטור עוברי לא תקין ('קטגוריה 3') מומלץ שלא לבצע זירוז לידה.

זירוז או השראה?

ההתערבויות להשראת לידה מתחלקות לשתי טכניקות עיקריות, תרופתית ומכאנית או ידנית. במקרים רבים יש צורך לבצע את שתיהן על מנת לקדם את מהלך הלידה.

השראת לידה תרופתית

החומר התרופתי הנפוץ והמוכח ביותר המשמש להשראת הלידה הוא פיטוצין. פיטוצין נמצא בגופנו באופן טבעי בשם אוקסיטוצין (Oxytocin) והוא מכונה גם הורמון האהבה.

הפרשתו של האוקסיטצין בכמות גבוהה היא שמביאה את הרחם להתכווצות הגלית של הרחם, שאנחנו מכירים כצירים, ולקידום התינוק אל תעלת הלידה.  

התרופה ניתנת דרך הווריד באמצעות מכשיר סופר טיפות. מינון הפיטוצין צריך להיות מותאם לכל אישה בנפרד ויש לבחור במינון הנמוך ביותר היעיל, בגלל הסיכון להתכווצויות בלתי נשלטות ולא מסודרות של הרחם (טכיסיסטולה).

מסיבה זו ובשל הסיבוכים הנוספים האפשריים של השראת לידה באמצעות פיטוצין, חשוב לבצע את התהליך תחת השגחה רפואית רציפה וקפדנית.

תרופות נוספות שיכולות לשמש להשראת לידה הן פרוסטגלנדינים (Prostaglandins) מסוגים שונים. הפרוסטגלנדינים הם הורמונים שנמצאים בגוף באופן טבעי. במתן מלאכותי בהריון הם מסייעים לרכך את צוואר הרחם ולהכין אותו ללידה.

ניתן לעשות שימוש בהורמונים באופן מקומי באמצעות התקן דמוי טמפון, בהזרקה או מריחת ג'ל. פרוסטוגלנדינים מצליחים להשרות לידה בעד כ-50% מהמקרים ולעיתים אין צורך להוסיף אחריהם פיטוצין.

השראת לידה מכאנית או ידנית

הדרך המכאנית המרכזית לזירוז לידה היא פקיעה ידנית של קרומי ההריון (אמניוטומיה / Amniotomy).

פקיעת קרומים היא דרך יעילה להשרות לידה, אך היא מצריכה הצמדה של הראש לצוואר הרחם לצורך קידום בטוח של הלידה ולכן לא מתאימה לכל אחת.

הפקיעה הידנית של קרומי ההריון מתבצעת באמצעות החדרת יד או מכשיר אל צוואר הרחם ומביאה לירידת מים ולשחרור של מי השפיר מהשק.

ניתן לשלב את פקיעת הקרומים הידנית ביחד עם טכניקות אחרות. מחקרים הראו שפקיעה ידנית של קרומים, עם או בלי שיטות אחרות, יכולה לקצר את משך הלידה ולהקטין את הסיכוי ללידה שמתארכת מעבר ליממה.

שימוש בקטטר בלוני. בשיטה זו, מחדירים בלון רפואי קטן אל צוואר הרחם וממלאים אותו במים. הבלון מעודד הפרשת טבעית של פרוסטגלנדינים שמסוגלים לקדם את תהליך הלידה, בדומה למתן מלאכותי של ההורמון. גם את הבלון ניתן לשלב עם טכניקות אחרות.

סטריפינג (Stripping) היא שיטת זירוז קלה יחסית לביצוע כאשר כבר קיימת פתיחה מסוימת של צוואר הרחם. בסטריפינג הרופא מפריד את קרומי שק ההריון מהדופן הפנימית של הרחם.

הפעולה יכולה להביא לשחרור פרוסטגלנדינים טבעיים שיקדמו את הלידה, בדומה לפרוסטלנדינים שמחדירים מקומית לצוואר הרחם בהשראת לידה תרופתית.

מספר מחקרים הדגימו שסטריפינג מוריד את שיעור ההריונות שממשיכים מעבר לשבוע 41 ו-42.

המחקרים מצאו שבאופן כללי לא קיים סיכון מוגבר לחום, זיהום אמהי, זיהום עוברי או ניתוח קיסרי בנשים שביצעו סטריפינג לעומת נשים שלא ביצעו סטריפינג.

מה חשוב לבדוק לפני?

הקולג' האמריקני לרפואת נשים ומיילדות (ACOG) הרכיב רשימת סימון שיכולה לסייע להתכונן באופן המיטבי להשראת לידה.

בדיקות אלה כוללות:

• בדיקה נוספת של גיל ההריון (השראת לידה לפני שבוע 37 עלולה לגרום לתוצאות שליליות בחלק מהמקרים ולכן יש לוודא מה שיותר את גיל ההריון)
• קביעת מנח העובר ברחם
• הערכת משקל העובר
• בדיקה של צוואר הרחם
• ביצוע ניטור לבבי עוברי על מנת להעריך מצוקה אפשרית של העובר בזמן השראת לידה
• סקירת ההיסטוריה הרפואית והמיילדותית של האישה על מנת להעריך גורמי סיכון וסיבוכים אפשריים בזמן הלידה ואחריה.
• ביצוע הערכה כללית באופן דומה לזה שמבצעים בלידה רגילה לרבות הכנת היולדת ובדיקות מעבדה. כמו כן, יש לשוחח עם היולדת על האפשרויות החלופיות להשראת לידה, הסיבוכים האפשריים והאפשרות למעבר לניתוח קיסרי במהלך ההשראה

הסיבוכים האפשריים

כאשר מתייחסים לסיבוכים של השראת לידה יש לבחון את הסיבוכים והסיכונים לאם כמו גם לעובר ולשקול אותם מול היתרונות שבהשראת לידה בכל אישה.

חשוב לזכור שלמרות שלהשראת לידה בכל אחת מהשיטות יש סיכונים מסוימים, היא תוצע לנשים רק במקרים שבהם סביר שתיהיה עדיפה על ניהול לידה ללא השראה, כמו בהמתנה או בניתוח קיסרי למשל.

כמו כל תרופה אחרת גם לפיטוצין יש תופעות לוואי אפשריות והצלחתו אינו מובטחת. כך למשל, השראת לידה באמצעות פיטוצין עלולה לגרום לכיווץ כללי ולא סדיר של הרחם (טכיסיסטולה).

דבר זה עלול להביא להתכווצויות בלתי נשלטות וכך להיפרדות שליה ולסיבוכים מסכני חיים כמו קרע של הרחם או של צוואר הרחם.

במקרים נדירים יותר עלולים להתפתח גם זיהום תוך רחמי ודימום אחרי לידה, אשר גם הם עלולים לסכן את חיי היולדת.

עבור העובר, אחד הסיכונים העיקריים בהשראת לידה הוא פגות. סיכון זה עלול לגדול אם נפלה טעות בחישוב גיל ההריון, כך שהעובר מפותח פחות מההערכה שבוצעה לפני התחלת ההשראה.

בביצוע של פקיעת ידנית של קרומי ההריון, חבל הטבור עלול לצנוח ולצאת לפני הראש. זהו מצב חירום מיילדותי המצריך ניתוח קיסרי בהול וכל עיכוב מיותר בהעברת היולדת לניתוח קיסרי עלול לסכן את חיי העובר.

כמו כן מתן לא נכון של אוקסיטוצין, החומר המשמש להשראת הלידה, או השגחה לא מספקת על תהליך ההשראה עלולים להביא לשינויים בקצב הלב העוברי במהלך הלידה. שינויים אלו קשורים במדד אפגר (Apgar) נמוך יותר ולסיכון מוגבר לסיבוכים מסוכנים בלידה.

אז כן או לא?

השראת לידה היא פרוצדורה נפוצה מאד, עד כרבע מהלידות, אך היא אינה נטולת סיכונים ואינה מבטיחה הצלחה בכל אחת מהשיטות, למרות שמרבית מקרי ההשראה מצליחים ואינם גוררים סיבוכים מיותרים.

בכל מקרה, חשוב להתכונן מראש לאינדוקציה ולדון על כך עם הגינקולוגים, לקבל את כל ההסברים, להציף חששות או שאלות ולשקול את האלטרנטיבות, לרבות המתנה או ניתוח קיסרי.

כמובן שמומלץ לבצע כל אחת משיטות הזירוז כאשר הרופאים והמיילדות מנוסים בכך, כאשר קיימת מוכנות של המתקן הרפואי להתמודדות עם סיבוכים אפשריים ורק כאשר דרכים אחרות לניהול הלידה צפויות להביא לתוצאה רפואית פחות טובה לך או לילדך.

מקרים של רשלנות רפואית

בתביעת רשלנות רפואית אשר הוגשה על ידי יולדת כנגד בית חולים גדול במרכז הארץ נטען כי במהלך השראת הלידה ובהמשך במהלך הזירוז הצוות הרפואי טיפל בתובעת בהזלפת פיטוצין במינון גבוה מדי אשר אינו תואם את מצבה ולארוך פרק זמן ארוך מדי.

התובעת טענה עוד כי בשל כך נגרמו התכווצויות בלתי נשלטות וחזקות מדי של הרחם עד למצב של קרע של הרחם.

למזלה של התובעת הרופאים הצליחו בפעולת חירום להציל את חייו של העובר ואולם רחמה של התובעת נקרע באופן כה קשה ונגרם לה דימום בלתי נשלט אשר הצריך כריתת רחם.

התובעת טענה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמה בתחום המיילדות והגניקולוגיה כי בניהול נכון של הלידה ובמתן מינון נכון של פיטוצין ניתן היה למנוע את קריעת הרחם והצורך בכריתתו.

הנתבעת טענה גם היא על בסיס חוות דעת רפואית של המומחה מטעמה כי מינון הפיטוצין לא היה חריג וכי הקרע ברחם היה סיבוך בלתי צפוי וכי הרופאים הצילו את חיי היולדת בהחלטתם לכרות את הרחם על מנת לעצור את הדימום הבלתי נשלט.

בית המשפט קיבל בסופו של דיון את טענות התובעת כי ניתן היה להעלות את מינון הפיטוצין בהדרגה וכי סביר שניתן היה למנוע את הקרע ברחם בטיפול רפואי סביר ולא רשלני.

בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בגין כאב וסבל וכן בגין הוצאות פונדקאות נוכח כריתת הרחם.

במקרה אחר נתבע בית חולים מוכר בצפון הארץ בטענה בדבר פגיעה בעובר בשל השראת לידה רשלנית ולא זהירה.

היולדת הגיעה לבית החולים לאחר הריון תקין כאשר גם מצבו של העובר היה תקין בקבלה לבית החולים לפי הבדיקות. לפי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התובעים ליולדת בוצעה פקיעת קרומי מי השפיר ללא הכנה של חדר הניתוח למקרה של סיבוך של צניחת חבל הטבור בעקבות פקיעת מי השפיר.

המומחה הרפואי קבע עוד כי למעשה לא היתה כל הצדקה רפואית לביצוע פקיעת קרומי מי השפיר ואף לאחר הפקיעה לא היתה השגחה ראויה על מצב העובר.

בשל מסכת אירועים זו נקלע העובר למצב מסכן חיים של צניחת חבל טבור אשר גרמה לפגיעה חמורה באספקת דם מחומצן אליו במהלך הלידה ובשל כך נגרמה לו פגיעה נוירולוגית קשה.

העובדה שחדר הניתוח לא נערך לאפשרות של הצורך בניתוח בהול האריך את זמן התגובה של הצוות והחמיר את מצבו של העובר ואת היקף פגיעתו.

בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי פקיעת מי השפיר נעשתה בשלב מוקדם מדי וללא הצדקה רפואית, כאשר ראש העובר עדיין נמצא בכניסה לאגן היולדת אך לא בתוכו וכי המעקב אחרי מצב העובר לא היה תקין וסביר.

התינוק במקרה זה נולד כאשר הוא סובל מתשניק קשה HIE אשר גרם לו בהמשך לשיתוק מוחין חמור הכולל פיגור שכלי ברמה בינונית ושיתוק מסוג קוודריפלגיה.

בית המשפט פסק לתובעים פיצוי בגין הפסד שכר של הורי התובע בשל הצורך בטיפול בו, כאב וסבל, עזרה סיעודית לטיפול בתובע, הוצאות רפואיות, התאמת דיור, רכישת אביזרי שיקום, הפסדי שכר של התובע לעתיד והוצאות אפוטרופסות ובסך הכל מיליוני שקלים.

בכל מקרה של פגיעה במהלך הלידה, בין אם הפגיעה הנה באם או ברך הנולד, בשל סיבוכים של השראת לידה, חשוב להקדים ולפנות להתייעצות עם עורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית, על מנת לבחון את השתלשלות האירועים שקדמו ללידה ולבחון האם אנשי הצוות הרפואי בחדר הלידה התרשלו במילוי תפקידם.

במשרד סולר קפלינסקי מתנהלות מספר תביעות פיצויים שהוגשו בשל רשלנות רפואית בלידה, שנבעה מטעויות ופגמים חמורים בהתנהלות הרופאים במהלך השראת הלידה, כאשר בכל אותם מקרים מצערים נגרמו נזקי גוף חמורים ביותר.

אנו עובדים בשיתוף פעולה מקצועי עם מיטב המומחים הרפואיים בישראל בתחום הגיניקולוגיה והמיילדות, מה שיוכל לסייע בבירור מעמיק וקפדני של מהלך הלידה במקרה שלך, בדרך לביסוס עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית ומיצוי הזכויות המגיעות לך בשל הכשלים בביצוע השראת הלידה והנזקים שנגרמו.

לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי אישי!